לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. במסגרת כתב האישום שהוגש כנגדו יוחס למשיב עבירות של נשיאת נשק, הצתה, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפת שוטרים, התפרעות והחזקת סכין שלא כדין.
1. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 15.05.11, יום "הנכבה הפלשתינאית" השתתף המשיב בהתפרעות אלימה של עשרות צעירים אשר בין היתר חסמו את הכביש הראשי של הכפר א-טור בפחי זבל, צמיגים בוערים וסלעים, והשליכו בקבוקי תבערה (להלן: "בקת"ב) ואבנים לעבר כוחות הביטחון שהגיעו למקום. במהלך ההתפרעות, נטען כי המשיב זרק שלושה בקבוקי תבערה כלפי כוחות הביטחון ויידה לעברם אבנים. שניים מתוך שלושת הבקת"בים התנפצו על הכביש בסמוך לכוחות הביטחון והתלקחו, ושניים מהאבנים שנזרקו על ידי המשיב פגעו בפלג גופו העליון של אחד השוטרים. בד בבד, המשיב נופף בסכין שהחזיק בידו הימנית.
2. לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, קיימת חזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכוית אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), וקיים חשש ממשי כי אם המשיב ישוחרר הוא ישוב על מעשיו ויסכן את שלום הציבור וכוחות הביטחון. בנסיבות העניין אין חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין מסוכנות זו.
3. בדיון שהתקיים ביום 24.05.11 כפר המשיב בקיומן של ראיות לכאורה לכל הנטען בכתב האישום, מלבד לעובדת נוכחותו בהתפרעות ולתפיסתו כששני אבנים בידו. לדבריו, השוטרים שנכחו בהתפרעות ועצרו אותו אינם יכולים להעיד כי הוא היה זה שיידה את בקבוקי התבערה מפני שהמתפרעים כולם היו רעולי פנים ולא ניתן היה לזהותו בין כלל המתפרעים ולשייך דווקא לו מעשים מסוימים. מה גם, שכלל המתפרעים רעולי הפנים היו לבושים בבגדים כמותו בצבעי דגל הרשות הפלסטינאית, היינו, ירוק, שחור, אדום ולבן. כן טען ב"כ המשיב כי המשיב שיתף פעולה בחקירתו, אך הוא הוטעה בחקירתו והודאתו בחלק מהמעשים המיוחסים לו הייתה פרי הטעייה זו. הוא גם הלין על כך שמסר שמות של אנשים אחרים שהשתתפו בהתפרעות אך המשטרה לא פעלה לעצרם, וכי מעצר זה של חשודים נוספים היה מאשש את טענתו שהוא לא השתתף באופן פעיל בהתפרעות.
4. ב"כ המשיב גם טען כנגד קיומה של עילת מעצר וציין כי המשיב נעדר עבר פלילי, וכי מעולם לא הוזמן לחקירה. לדבריו, לא נשקפת כל מסוכנות מהמשיב, ודאי לא כזו שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. הוא ציין גם, שהמשיב עבר תאונת דרכים קשה מאוד לפני כחצי שנה והוא זקוק לטיפול רפואי, והוא תמך טענותיו אלו בתיעוד רפואי ובתמונות של המשיב לאחר התאונה. נוכח מצבו הרפואי של המשיב הוא ביקש שבית המשפט יורה על עריכת תסקיר בעניין, והוסיף, כי אביו של המשיב עובד כנהג מונית ויכול להבטיח את התייצבות בנו למשפטו.
תחילה אפוא, לקיומן של הראיות לכאורה לביסוס האשמות.
5. כאמור, אין מחלוקת כי המשיב נכח באירוע, נתפס במהלכו לאחר מרדף כשהוא אוחז בידיו אבנים ובהודעה שמסר במשטרה ביום האירוע הוא הודה במפורש כי יידה אבנים אל עבר כוחות הביטחון. הוא אמנם כפר כי זרק בקת"בים וכי אחז בידו סכין, ברם מעיון בתיק החקירה עולה כי שלושה מהשוטרים שנכחו באירוע ציינו כי זיהו את המשיב משליך בקת"בים.
6. השוטר שכונה "שוטר 402" סיפר בהודעתו כי הבחין בקבוצת רעולי פנים ממרחק של כ-20-15 מטרים כשהם מיידים לעברם אבנים ובקת"בים, וחלקם אוחזים בידיהם גרזנים וסכינים. בין רעולי הפנים הוא זיהה בחור דומיננטי שלבש חולצה קצרה ירוקה, מכנס ג'ינס כחול, פניו מכוסות במטפחת אפורה, שאחז בידו סכין עם קת בצבעים שחור ואדום כשהוא מניפה לעברם. בחור זה זרק לעברם שני בקת"בים שאחד מהם התנפץ והתלקח בסמוך להם. בשלב הזה, כוח מסתערבים ביצע מעצר בין רעולי הפנים ולאחר מרדף אחר הבחור שלבש את החולצה ירוקה, המשיב נתפס על ידם. לאחר מעצרו הוא זיהה אותו כמי שאחז בסכין וזרק לעברם את הבקת"בים. לדבריו, הוא זוהה על ידו בוודאות, בין היתר משום שלא היה בין רעולי הפנים אדם נוסף שלבש חולצה ירוקה.
7. השוטר שכונה "שוטר 250" מסר בהודעתו מיום האירוע כי היה יחד עם שוטר נוסף כשקבוצת צעירים רעולי פנים יידתה עליהם אבנים. ממרחק 15 מטר מהם הוא הבחין בבחור דומיננטי שלבוש חולצה ירוקה קצרה, מכנס ג'ינס כהה, נעל נעלי ספורט ועל פניו הייתה רעלה בצבע אפור-שחור. הבחור זרק לעברם אבנים, הדליק בקת"ב וזרקו לעברם ממרחק של כ-20 מטרים. קבוצת רעולי הפנים נמלטה והוא רדף אחריהם יחד עם השוטר הנוסף שהיה עמו, ולאחר מרדף של כחצי דקה הם תפסו את הבחור אותו זיהה קודם לכן לפי החולצה הירוקה שלבש. גם הוא ציין כי בין כל רעולי הפנים רק אחד לבש חולצה ירוקה והוא בלט בין השאר בשל היותו דומיננטי.
8. בדו"ח הפעולה שרשם שוטר 250 לאחר האירוע הוא ציין גם כי שני אבנים שזרק המשיב לעבר השוטרים פגעו בו ולאחר שהבקת"ב שהמשיב זרק לעברם התלקח קרוב מאוד אליהם, הוא ושוטר שכונה "שוטר 443" צעקו לו "משטרה עצור", אך הוא נמלט והם רדפו אחריו בין סמטאות הכפר תוך שהם שומרים על קשר עין רצוף איתו עד למעצרו על ידם לאחר שהמשיב החליק ונפל. שוטר 443 ציין בדו"ח הפעולה שהוא רשם דברים דומים. שוטר 250 ציין גם כי במהלך הבריחה המשיב השליך לעברו חפץ בצבע אדום שהוא אחז בידו הימנית.
9. המבחן המנחה לעניין קיומן של הראיות לכאורה היא בדיקת פוטנציאל ההוכחה הטמון בראיות כדי להקים סיכויים להרשעה (בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133; בש"פ 8611/09
סטבינסקי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [5.11.09]; בש"פ 194/10
חמודה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [27.01.10]). במקרה זה, לאור כל האמור, די ברור כי קיימות ראיות שטמון בהן פוטנציאל מספיק לכדי להביא לידי הרשעתו של המשיב. שלושה מהשוטרים שנכחו באירוע ציינו כי זיהו את המשיב משליך בקת"בים. שלושתם זיהו אותו לפי לבושו שכלל חולצה ירוקה, מכנס ג'ינס, נעלי ספורט שחורות עם פס לבן, וכפייה אופנתית בצבע אפור ושחור. שניים מהם ציינו כי בין רעולי הפנים היה רק אחד שלבש חולצה ירוקה. שני השוטרים שרדפו אחרי המשיב ציינו כי שמרו על קשר עין רצוף עמו מהרגע שהבחינו בו משליך לעברם בקת"ב ועד ללכידתו על ידם.
10. באשר לטענות ב"כ המשיב בעניין הסתירות שבגרסת השוטרים באשר למספר הבקת"בים שהשליך המשיב, יצוין כי לא זו בלבד שההלכה היא כי בית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לשאלות של מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו (בש"פ 10251/04
קריאולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [15.12.04]), אלא שבמקרה זה אך טבעי הוא כי במהלך אירוע מעין זה כשהשוטרים עומדים אל מול קהל רב של רעולי פנים המנסים לפגוע בהם, כל אחד מהם יראה חלק אחר של האירוע ואך טבעי הוא שלא כל אחד מהם ישים לבו לאותם פרטים. לכן, העובדה כי רק חלק מהשוטרים הבחינו במשיב אוחז סכין, והעובדה כי כל אחד מהם ציין מספר אחר של בקת"בים שהושלכו לעברם על ידי המשיב אין בה כדי לשלול את גרסתם, וודאי לא ברמה הנדרשת בשלב זה. טענותיו של ב"כ המשיב כי גרסת השוטרים 250 ו-443 כי שמרו על קשר עין רציף עם המשיב במהלך כל המרדף אחריו אינה הגיונית לאור המבנה הטורפוגרפי של איזור המרדף, ייבחנו גם הם במשפט גופו, אך אין בהם כדי לכרסם באופן משמעותי בכוחן הלכאורי של הראיות בשלב הזה. גם טענתו של המשיב כי הוטעה בחקירה, תשמע בבוא השעה המתאימה, והטענה כי המשטרה לא עצרה חשודים נוספים אינה יכולה להיזקף בשלב זה לרעתה, שכן לא זו בלבד שנטען על ידי ב"כ המשיבה שהמשטרה ניסתה לאתר חשודים נוספים על פי המידע שנמסר לה והעלתה חרס בידה, אלא שמקומה של טענה זו גם כן בתיק העיקרי.
לסיכום אפוא, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. ומכאן לעילת המעצר.
11. השלכת בקבוק תבערה ואבנים על שוטרים הוא מעשה חמור ביותר. חומרה יתרה נודעת למעשים מעין אלו כאשר הם נעשים על רקע אידיאולוגי. גם לא יכולה להיות מחלוקת כי בעבירות מסוג העבירות המיוחסות למשיב, כאשר מדובר בהשלכת אבנים ובקבוקי תבערה מטווח קצר, תוך סיכון מודע לחיי אנשים ושלום הציבור, קיימת עילת מעצר. לנוכח חומרת הסכנה שעבירה מסוג זה טומנת בחובה, אין מנוס מן השימוש באמצעי החמור של מעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט אף ציין בעבר כי:
"...היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת-מכוון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תסכון למונעו לעשות שוב מעשה שעשה" (בש"פ 7171/00
מדינת ישראל נ' חאמד, פ"ד נד(4) 729, 732. וראה גם בש"פ 379/09
מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם במאגרים [14.01.09])
12. אכן בהתאם להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק משקמה עילת מעצר חלה על בית המשפט חובה לבחון אפשרות של חלופת מעצר. ואולם, כאשר שוכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם בהיותה חמורה ומוכחת, עשוי הדבר לייתר הצורך בבחינת חלופה ספציפית (ראו בש"פ 9284/08
לוי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [14.11.08]; בש"פ 9447/04
זבידאת נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [2.11.04]). בחינת חלופת מעצר קונקרטית ומידת התאמתה כמו גם שקילת הצורך בעריכת תסקיר תעשה רק אם הגיע בית המשפט למסקנה כי ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי (בש"פ 5985/08
אבו ואסל נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [10.07.08]; בש"פ 9447/04 בעניין
זבידאת; בש"פ 5431/04
בדראן נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [15.06.04]).
13. במקרה זה מסוכנות המשיב עולה במובהק מהמעשים המיוחסים לו. התנהגותו באירוע, היקף האבנים והבקת"בים שהושלכו על ידו, תעוזתו הבאה לידי ביטוי בכך שהוא לא נרתע מלהשליך את הבקת"בים מטווח קצר ומוקף בשוטרים לא מעטים, בצירוף דבריו בהודעתו כי הוא מודע לסכנה החמורה שנשקפה לשוטרים ממעשיו, מעידים כי מסוכנתו היא כזו שאין בשחרורו לחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. היותו של המשיב דומיננטי באירוע כפי שעלה מהודעות השוטרים כמו גם הודאתו במסגרת חקירתו כי עשה את הדברים על מנת שיוכל להתרברב בהם בפני חבריו, מחזקים גם הם מסקנה זו. גם השתכנעתי, כי חרף עברו הפלילי הנקי של המשיב, בשל חומרת מעשיו כאמור, אין מקום להורות על חלופת מעצר, ולאור המעשים המיוחסים לו גם קשה לתת משקל ממשי למצבו הרפואי. מה גם שחזקה על רשויות בתי הסוהר כי ידעו להעניק למשיב טיפול רפואי כיאה לו. בנסיבות אלו גם אין מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו (השוו בש"פ 2931/06
גבאלי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [23.04.06]; ב"ש (מחוזי-י-ם) 9451/09
מדינת ישראל נ' נסר עביסייה, פורסם במאגרים [22.10.09]).
אני מורה אפוא, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, במעמד המתייצבים.